טיפים להשתכרות בריאה + להסרת ריח רע מהרגליים ‎[סליחה על הערבוב בין שניים]‎

להלן עצות ששלח לי חברי דוד פילאווין לרגל חג הפורים. אני עבדתי לפיהן, ובכל זאת הקאתי :(, כ"כ לי הספיק בקבוק אחד כדי ליפול.
וברוח המבדחת הוספתי בסוף סרטון שאתם חייבים לראות (ושוב תודה לדוד).


שלום חברים!
אני לא יודע כמה מכם מתכוונים להשתכר [או איך שקוראים לזה במכבסת המילים הפוליטיקלי קורקטית "להתבסם"] בפורים. אני למשל לא מתכוון לעשות זאת. בכל זאת, הנה כמה טיפים חשובים שכדאי שתדעו -- גם אם לא לפורים הקרב ובא עלינו לטובה -- לפחות לחיים:
אם שותים על מנת להשתכר [להבדיל מסתם כוסית פה ושם]
1. לא לשתות על בטן ריקה לגמרי, אבל גם לא לאכול יותר מאשר סדר גודל של סנדוויץ' לפני השתיה. אחרת תיהיה סמטוכה בבטן.
2. לא לערבב! להסגר על משקה אחד ולשתות רק אותו כל הערב: דורש קצת משמעת עצמית בעת השתיה והתנייה חזקה לפניה  --- אבל יישים!
3. ומכאן שגם לא לשתות משקאות שהם עצמם ערבוב של משקאות: קוקטיילים למיניהם, דברים מחוזקים וכן הלאה.
4. לא לשתות שום דבר מתוק: ליקרים, יינות מתוקים [כן!], ברנדי מתוק, משקאות בטעמים וכו' --- כמעט בכל המקרים הללו, מדובר בערבוב [גם אם אינכם יודעים זאת] ובכל אופן בכאב ראש גדול.
5. לא לשתות שום דבר זול. אין אפס: שתיה זולה תמיד נגמרת בהקאות וכאבי ראש וקללות על ראשו של היום בו נולדנו [או לפחות קללות על ראש היום שלפני, ולמה בכלל החלטנו לשתות? ומה היה חסר לנו בחיים?]. אין לי עצות איך לקצץ בהוצאות וגם לשתות טוב...
6. לא לערב את פעילות השתיה-לשם-השתכרות-רצינית עם פעילויות אחרות --ריקודים, טיולים וכדומה -- במיוחד לא במזג האוויר הישראלי הלוהט. זו ממש סכנת נפשות. עדיף לשבת עם כמה חברים טובים (שאינך מפחד לומר בחברתם כל אשר על ליבך) כמה שעות טובות בבית של אחד מכם [לא במקום פומבי]להתפרק ולהתרפק כשליש יממה... השתכרות זו פעילות חשובה בפני עצמה וצריך לתת לה את הכבוד הראוי לה: להקדיש לה זמן ותשומת לב.
7. לא לתכנן שום דבר ליום המחרת.
8. עצות קונקרטיות:
א) אם הנכם רוצים להנות מאד מאד מאד הן בעת השתיה, הן במהלכה, הן לאחריה, וגם לא לסבול ביום שלמחרת, שתו ארגז [אני לא מגזים! זה יישים!] של של יין "גמלא ברוט" מבעבע יבש של יקבי רמת גולן: http://www.golanwines.co.il/wine.asp?id=217 [ולשאלתכם: לא שילמו לי כלום על הפרסומת] החסרון: זה עולה ימבה כסף. אבל אם יש כסף -- זה שווה כל שקל. אפשרות לחתוך את ההוצאות כמעט בחצי: אותו ארגז, רק של יין "ברוט פרייבט קולקשן" [כרמל מזרחי]: http://www.carmelwines.co.il/yeinot.aspx?id=34
-- בקבוק של ירדן מבעבע עולה מאה עשרים, מאה שלושים שקל, בקבוק של הנשיא עולה שישים, שבעים שקל [ישנם לפעמים מבצעים בפורים ובראש השנה האזרחי על שני הדברים]. מה לא לעשות: לא להחליף את זה בשום יין מבעבע אחר [לפחות, כל עוד לא מדובר בשמפניה צרפתית אותנטית]   ---- או שזה לא יישכר אתכם בכלל, או שתיהיינה לכך תוצאות בלתי רצויות בעליל. היתרונות: זה נותן תחושת ריחוף קלה כבר אחרי כמה לגימות – תחושה שמתעצמת ככל ששותים יותר -- והופכת לאאופוריה, אקסטאזה, נירוואנה של ממש אחרי כמה בקבוקים.  אפשר לבלות כמה שעות טובות רק בלשתות את אליקסיר האלים הזה ולא צריך שום דבר אחר בחיים. חסרון אחד: צריך יהיה לרוץ כל כמה דקות לשירותים (גם לשם "גדוילים") במהלך השתיה. לכן להיות קרוב לשירותים! אבל זה חלק מההנאה -- טיהור כללי של הגוף...


ב) אבל אם זה נשמע כמו פרוייקט גדול מידי, ניתן לשתות ג'וני ווקר [כל הסוגים -- גם אדום] או כל וויסקי סקוטי ברמה הזאת [גם שיבס הולך] או יותר. בכל אופן, לא שום דבר שיורד ממאה שמונים שקל לבקבוק. אם רוצים להשקיע יותר כסף, ניתן להשיג וויסקי סינגל מאלט [המחיר פה כבר מתקרב ל800 ש"ח לבקבוק]. להזהר שמדובר בדבר האמיתי ולא שמישהו עשה את זה בבוידם שלו והדביק לזהתווית. לכן לקנות בחנויות רציניות ומוכרות. עצה: אם יש לכם מכר שמגיע לישראל במטוס, אז שיעבור בדיוטי פרי ויקנה עבורכם בקבוק ג'וני ווקר -- זה יחתוך את המחיר בחצי.
ג) כל דבר אחר, חוששני, לא ממש קביל כששותים לשם השתכרות רצינית ואני לא לוקח עליו אחראיות.
9. עצות ליום המחרת:
א) כפי שאמרתי, לא לתכנן שום דבר ליום הזה. גם לא לנהוג --- כי אחרי שתיה כבדה, לוקח לפחות יממה לכמות האלכוהול בדם לרדת לרמה המותרת על פי החוק [וגם סתם אינכם רוצים לעשות תאונה. ואל תזלזלו בכך: תיזכרו בשני החבר'המהישיבה שנהרגו בתאונות בשנתיים האחרונות. אלו דברים שביומיום, לא דברים שרואים בטלוויזיה.]. עדיף בכלל לא ללכת לשום מקום.
ב) להצטייד בדברים הבאים: (1) רוויון [משקה חלב תוסס -- תוכלו למצוא בכל סופר ליד החלב]; (2) אופציונאלי: קצת בירה [אני לא צוחק!]; (3) תפוחים ירוקים חמוצים; (4) אופציונאלי: הדרים; (5) חשוב מאד (ומומלץ מאד, ועוזר מאד): תה ארל גריי של ליפטון או ויסוצקי (עדיף האחרון); (6) אופציונאלי:קפה (ללא חלב!!!). כל אלו עוזרים מאד בהאנג אובר, אם יש כזה [לא אמור להיות -- אם תשעו לעצתי]. מהשמפניה לא אמור להיות האנג אובר כלל -- רק תחושת שיתוק נעימה כזאת, כמו ברגעים שלפני ההרדמות, שנמשכת הרבה הרבה הרבה זמן -- כיממה. גם מהוויסקי האיכותי ההאנג אובר לא קשה -- אפילו אם שתית שני שליש של בקבוק [אני מדבר מנסיון :-)]. כל שאר הדברים יגרמו לכם לגהנום ביום המחרת [אם שתיתם יותר מכמה כוסות] --- ואז יעזרו לך האביזרים דלעיל: תה וכו'...
10. מזעור נזקים: אם החלטתם לשתות יין רגיל (לא מבעבע) לשם השתכרות, אז חוץ מכך שאל לכם לערב אותו עם שום דבר [כאמור], גם תקפידו לשתות רק יין לבן יבש. לא חצי יבש ובטח לא מתוק [ביין מתוק מערבים כוהל של ממש כדי לעצור את תהליך התסיסה לפני שכל הסוכר הופך לאלכוהול]. גם לא יין אדום יבש: האחרון מצויין אם רוצים לשתות כוס יין יחד עם מנת בשר בקר, אבל לא לשם השתכרות: בקבוק של יין אדום יכול לגרום לכאב ראש רציני. לעומת זאת, יין לבן יבש הוא הדבר הקליל ביותר שניתן להשתכר עליו חוץ מיין מבעבע: גולש בקלילות פנימה ולא משאיר יותר מידי עקבות ביום שלמחרת. חסרון: שוב, צריך כמות מכובדת. אבל מזה אל תשתו ארגז -- פן יבולע לכם. 3, 4 בקבוקים לאיש יספיקו לכו"ע. יינות מומלצים: כאלה שהמחיר שלהם מתחיל מ-40 ש"ח לבקבוק... ובכל אופן, לא לשתות שום דבר שהמחיר שלו יורד מ-30.
11. עוד עצה חשובה: תשתו לאט. אל תנסו להתחרות עם הבקבוק מי ייגמר יותר מהר..
12. ועוד משהו: תשכחו מלכתוב את הדוקטוראט שלכם, או לזכות בפרס נובל כמה ימים שלאחר מכן --- אין ריכוז. לעשות על אוטומאט דברים שאתם יודעים לעשות -- זה כן אפשרי לאחר היממה שלאחרי...


עכשיו למשהו אחר לגמריי:
כולנו [כך נראה לי] מתמודדים כל החיים עם ריחות בלתי נעימים ברגליים בדרכים שונות ומשונות. ובטווח הרחוק שום דבר אינו עוזר: הדיאודוראנטים למיניהם מחזיקים כמה שעות במקרה הטוב ואח"כ הריח שלהם פג ואילו ריח הרגליים נשאר. וגם כשהם פעילים, כל הפעולה שלהם בכך שהם מפזרים ריח אלטרנטיבי חזק יותר מריח הרגליים  בשורש הבעיה אינם מטפלים. אז שמעו טיפ שלמדתי מתוך הוויקיפדיה, ניסיתי בבית -- וזה עובד פלאים. והכי חושב: זה זול מאד -- יותר זול מכל אלטרנטיבה! קחו סודה לשתיה [לא המשקה -- האבקה] ופזרו על הרגליים [כפי שמפזרים טאלק לתינוק בטוסיק]. פזרו בתוך הנעליים. פזרו לתוך הגרביים. תוך שניות [!!] ספורות, אני לא מגזים, הריח ייעלם. אם תקפידו  על זה כל יום -- נגמרה בעיית הריח ברגליים לכל החיים. ללא תוצאות לוואי. מעניין כמה משלמות חברות הקוסמטיקה כדי למנוע מאיתנו מידע זה!

The Daily Show With Jon Stewart	Mon - Thurs 11p / 10c
The Thin Jew Line
www.thedailyshow.com
Daily Show Full Episodes Political Humor & Satire Blog The Daily Show on Facebook

היא גרוזיה ‎(לרוסים)‎ היא גאורגיה ‎(לסנובים)‎ היא סכרתבלו ‎(למבינים)‎

אל תבלבל את המח, תראה תמונות

לאחר שנת נישואים פחות שלוש שבועות, כחמש שעות לפני הטיסה שאמורה לקחת אותנו אל החופש הראשון מאז נישואינו, אני עדיין מנסה לסיים משהו שאמור להיות עבודת סמינריון. בתזמון מושלם גם האוטובוס מנתיבות לת"א לא הגיע, וכך באיחור אלגנטי הגענו לצ'ק אין בשדה התעופה, שם כבר הספקנו לשים עינינו על זוג דוסות שסביר להניח שעשו יותר הכנה מטלפון לחבר ומייל יום לפני הטיסה. תוך כמה שעות ההימור הסתבר כקלף מנצח כשהגבוהה ביניהן הוציאה מחברת עם המון רשימות ואמרה לנו לאחר הנחיתה "את השער הטוב ביותר לדולר תמצאו כאן, ונוכל גם להתארגן על מונית", הגענו אל המנוחה והנחלה – מצאנו מדריכה מדופלמת בחינם.

משלחת שומרי הגחלת להרי הקווקז

לאחר נסיעה של כמה שעות במונית שירות מקומית עם נהג גרוזיני (רולטה גרוזינית) בכניסה לכפר בהרי הקווקז הרכב נעצר ובחור ישראלי מכניס את ראשו למונית ואמר לנו "חבר'ה, יש פה אחלה מקום לישון בו וטרק מדהים". אני ויסכה כבר מבינים – הנה החופש שכל כך חיכינו לו, וככה בלי יותר מדי מחשבה, כמו איזה כלב מורעב, תוך שעתיים היינו כבר בדרכנו לקרחון, תוך חמש שעות כבר היינו בתוך האוהל שהבאנו, מנסים להתחמם בתוך השק"שים לאחר שהתברר שהגזייה שהבאנו לא עובדת ואוכל חם כנראה שלא יהיה לנו בטרק הנוכחי. לילה ראשון בגרוזיה על בטן ריקה.

טרק ראשון

לאחר השכמה מאוחרת ומפגש עם כל הישראלים שהשתחררו לפני יום וחצי מצה"ל (שיחה עם מטיילים מזדמנים תיפתח ב 'מה קורה?' בתשעים אחוז מהמקרים תתקבל התשובה 'סבבה') הגענו לקרחון שכשלא נפלתי לתוך הבורות שבו זה הרגיש כמו ללכת על קורנפלקס, בשאר הזמן-יסכה תטען שזה בגלל שלא הלכתי בדיוק בעקבותיה- זה פשוט לא כל כך הרגיש, כמו כל שאר הרגל שקפאה, אך אל דאגה, כל הבעיות פשוט נשכחו כשכאב הראש בשל מחלת גבהים (3,000 מטר זה גם משהו) תפס אותי בדרך חזרה. יסכה, די, אל תלכי מהר, כן, בקצב שלי, כמו תינוק, לא אכפת לי שעוד מעט חושך, די, איי.

על הקרחון

בחזרה מהטרק בילינו את הלילה בבית של אחד התושבים. לא, זה לא שהוא היה נחמד במיוחד והחליט במחווה של רצון טוב לארח כמה ישראלים בבית שלו, פשוט כאן, כמו כמעט בכל חלקי גרוזיה, הלינה הזולה נעשית בבתים של התושבים. בהתחלה הרעיון נשמע נחמד ומיוחד –חשיפה בלתי אמצעית לאורחות החיים של התושבים המקומיים וכל שאר הזיבולים הסנטימנטאליים, ת'כלס כל הסיפור הזה מתבטא בעיקר בתור ארוך לשירותים אחרי האבא, האמא האחים הדודים הקרובים והרחוקים ועוד עשר ישראלים או לחילופין בבמקלחת קרה בלי זרם לצד הטיטול של התינוק וסכין הגילוח של האבא (האמא? :) וכל התפאורה הלא היגיינית האפשרית שיכולה להכנס במקלחת גרוזינית.

את שמחת תורה חגגנו ברוב עם בנוכחות אלף דוסות שנקבצו לגרוזיה מכל רחבי האולפנות, הש"ל והמדרשות ברחבי הארץ (איפה הן היו כשטיילתי לבד בדרא"מ??) וכשאני הק', כהרגלי בקודש מנסה להריץ את התפילה, הן מוצאות לנכון לשיר כל פסוק בלחנים נדירים שנשמעים רק אחת למאה שנה בפסגות הקווקז.

כמו ישראלים טובים, כמעט ולא עשינו שום דבר חוץ מטרקים במהלך שהותנו בגרוזיה, רק חבל שמזג האוויר החליט לעשות לנו חיים קשים, אבל מה? שאנחנו נצא פראיירים? הגענו עד לגרוזיה כדי להישאר בחדר של הבת של הגרוזיני שבינתיים קופאת בעליית הגג? שום דבר לא יעצור בעדינו, למי אכפת מכאבי הראש/ברכיים/אוזניים וכל שאר האברים שהחליטו ככה באמצע הטיול לעשות עלינו פוזות?? למי אכפת שכדי לטייל במזג אויר כזה חייבים ג'יפ שעולה כמה מאות שקלים?? וכך מצאנו את עצמנו, קבוצה של כמעט עשרה ישראלים, יוצאים בבוקר של יום גשום, עטופים בניילונים זוהרים בצבעים זרחניים, הולכים בתוך יער שהשבילים בו מזמן הפכו ליובלים שמתנקזים לנחל (נהר?מוביל ארצי?אמזונס?) שנמצא למרגלותינו, ומנסים להגיע לאיזה קרחון תוך תקווה שהערפל לא יכסה הכול ואז חס וחלילה חס ושלום נידפק. טפו טפו טפו. למזלנו הצלחנו להגיע אל הקרחון המהולל, הצטלמנו, נרטבנו, קפאנו אבל למי זה משנה? העיקר שבתמונות הכול נראה טוב והכי חשוב – אפשר לסמן וי!

עוד יום רטוב

כרגע הפוגה לרגליים למודות המסלולים שלנו, הלכנו לבלות במוצ"ש במסעדה מקומית, לדפוק את הראש עם כמה כוסות סודה (הדבר הכשר היחיד) ולראות מה עושים המקומיים בזמנם הפנוי. לא ידענו בדיוק, אבל מהחזות הכללית היה נראה שהחבר'ה שישבו בשולחן לצידנו היו כבר אחרי כמה סבבים של אלכוהול. כאשר התחילה המוסיקה והריקודים וכשהם כבר הקיפו את השולחן שלנו מכל עבר וניסו לשדל אותנו לרקוד איתם כבר לא היה לנו ספק – החבר'ה פה מחוקים, ולא שהיה מדובר על צעירים, הגיל הממוצע כאן היה בסביבות ה 40, ואם הבנו נכון מכל הסיפורים שהם שפכו עלינו הם עובדים במוזיאון המקומי והם חוגגים כאן יומולדת של אחד העובדים. כל ניסיונותינו לסרב לקום ולרקוד איתם פשוט היו בלתי אפשריים מבחינתם, האבסורד הגיע לשיאו כשהבחורצ'יק על האורגן שם מנגינה שנשמעה מוכרת וכשלאחר כמה שניות התחילו מילות השיר 'דוד מלך ישראל' להתנגן ברקע היינו בשוק טוטאלי – רקדנו במרכז המעגל כחמישה חברה ישראלים לצלילי מחרוזת שירי סוכנות עם מלודיה רוסית כשגרוזינים מזיעים ושיכורים מחבקים ומנשקים אותנו. כך הפכנו לאטרקציה של הערב וגם הרווחנו חוויה אותנטית עם הילידים. נא לא להאכיל. תודה.

ריקוד מושחת

את מסכת המסעות שלנו חתמנו בטרק בן שלושה ימים, שהיה הכי שווה. קודם כל בגלל האווירה האינטימית– רק אנחנו, המדריך שדיבר שפת סימנים רהוטה ביותר והחיות שהבחור טען שהוא רואה/שומע/מרגיש/מריח/חש בטלפתיה. לאחר שטיפסנו, נרטבנו מהגשם, קפאנו מהשלג הגענו למחנה צבאי קטן שם חייל הגרוזיני העתיק את שמותינו ליומן גדול וחשב שבזה הוא ימנע ממנו מלהיות מרגלים רוסיים/אזרביג'אנים, בינתיים החבר שלו הראה לנו את הילדים שלו בפלאפון דור 3.5 בנעלי בית כחולות תוך הסברים שוטפים ונהירים בשפה האקזוטית המדוברת. לאחר הרישום המשכנו אל האגם שנמצא על הגבול הרוסי שם מזג האוויר עשה קצת פוזות אך בסופו של דבר נתרצה ונתן לנו כמה שניות שלמות לראות את האגם בשבילו הקדשנו טרק של כמה ימים. מכיוון שאפילו להגיד תודה בגרוזינית אנחנו לא יודעים אז ארצה להנציח על גבי פוסט זה את טוב ליבם של החיילים הגרוזינים המשועממים שסתם ככה בבוקר של יום מושלג וסוער יצאו לפטרול קטן ועל הדרך נגלו לפנינו כמתוך חלום בענן סמיך והחליטו לתת לי וליסכה טרמפ על הסוסים הצבאיים שלהם כברת דרך לא פשוטה. הניסיון שלי להרשים את החייל הענק שהוביל את הסוס שלי בזה שגם אני הייתי לוחם בצבא תוך ניסיון לנפח את החזה שלי כמה שיותר ולדבר בקול עמוק וסמכותי היו לצנינים בעיני הבחורצ'יק שלא הבין למה השרוך שרועד על הסוס שלו משגע לו את השכל באמצע טיול הבוקר שלו.

טיול בוקר

לאחר שבילינו את סופ"ש האחרון שלנו בבירת גרוזיה, אכלנו במסעדה כשרה ומעאפנה, סעדנו סעודה נורמאלית ראשונה בשבת אצל החב"דניק המקומי, התפללנו בבית כנסת שהכיל מאות מתפללים עד לפני כמה עשרות שנים וביקרנו במוזיאון הלאומי שהכיל שלושה חדרים מתפרקים ועלובים טסנו ביום הנישואים שלנו בחזרה לארץ לקחנו אוטובוס שמשך הנסיעה בו היה כמשך הטיסה לעיה"ק נתיבות ע"מ להמשיך ולהתעסק בלהציל את העולם וח"ו לא להתעסק בהבלי העולם הזה, כגון הוצאת 5,644 ש"ח כולל הכול על שלושה שבועות טיול בחו"ל (בנימה אפולוגטית אוסיף שסביר להניח שזו ההזדמנות האחרונה בעתיד הקרוב לעשות משהו בסגנון) ושאר מיני וילה וולבו וויזה לא עלינו. אה, ועוד משהו כדי שיסכה לא תביא לי מכות - הטיול גם עושה טוב לזוגיות. סליחה על הדביקות. המשך חיים נעימים. היו שלום. בואו לבקר.

לשנה הבאה בנתיבות הבנויה

אפשר להסכים, אפשר לחלוק, אבל אי אפשר להתעלם

במיוחד אחרי שאיזה מטומטם חשוך החליט שלא מתאים לו שזה יפורסם והוריד את זה מהמדפים של צומת ספרים, אז יותר רציתי לקרוא ממה הוא כל כך מפחד.
התחלתי ולא יכולתי להפסיק, ודי נראה לי שאני מסכים עם הכל בערך.
(במיוחד אחרי שהוא כתב שליבוביץ' היה היהודי הכי חכם במאה הקודמת)
ודרך אגב - הוא דתל"ש :)
בהצלחה

תמים = טיפש?

הגעתי לסרטון הזה דרך בלוג שנקרא נקודותיים עפ"י הבמאי זהו סרט שעוסק ברצון להגיע אל הבלתי מושג ובעובדה שלעיתים צומח טוב מתוך רע
לקח שלוש שנים להפיק את הסרט!
עבודת בית: צרו סקאלה שנעה בין הפרח האדום ללבן ונסו למקם שם אנשים שאתם מכירים.

Descendants from Goro Fujita on Vimeo.

3,600 ש"ח שילמנו על תיעוד

אז לפחות שמישהו ייראה את התמונות והקליפ של החתונה.

בקושי ענף

(פורסם בעלון הקהילה בנתיבות)

אמנם זהו מדור שורשים, וזה אומר שצריכים לחזור אחורה לפחות כמאה שנה על מנת שהדברים הפחות נעימים יטושטשו ותזכר רק קהילת X בחבל Y במלוא תפארתה ויפעתה כשבד"כ יושמע צירוף המילים - 'פעם היו אנשים', או 'איפה הדור שלנו ואיפה הם', אך לחומר שכזה ודומיו תוכלו להגיע תוך כמה קליקים במרשתת, או בהינף יד מספרייתכם, נוסיף לזה את ההיכרות הבלתי אמצעית של הקהילה את משפחתי לאחרונה עקב המאורע המשמח, ככה שחשבתי לעסוק פחות בארכיאולוגיה ויותר בפיקנטריה והבאתי לפניכם כמה שביבי מידע מתוך ים העדיין-לא-היסטוריה של משפחתי אותם חילצתי מהורי שלא הבינו את פשר שטף הנוסטלגיה שתקף אותי השבוע, ולהלן הממצאים:

סבא רצה שאבא יהיה רופא, וכך מצא אבא את עצמו - יהודי יחיד באוניברסיטה בקזבלנקה כסטודנט לרפואה, אחרי חצי שנה נמאס לו מהסיפור והוא החל לעבוד כמורה לעברית לבני-מצווה, כשגם זה התחיל לשעמם אותו הוא עלה לארץ. לאחר מלחמת יוה"כ אף אחד לא רצה להתגייס לשריון, לאבא שלי הספיק סרטון רעל קצר בכיכובו של יהורם גאון בבקו"ם כדי להחליט שהוא רוצה להיות בטנק. וכך לאחר שנה מאז שעלה ממרוקו והפסיק לפחות 500 שנה של השתקעות בנכר, קטע אבא את לימודי הכלכלה באוניברסיטה העברית והתגייס לצה"ל. שלושה חודשים לאחר השחרור שלו התחילה מלחמת לבנון ואבא חזר לטנק שזמן קצר לאחר שנהג על גבי האדמה הטרשית של הגולן פרס זחל, וכך הוא והצוות שאיתו נשארו בחזית המזרחית והשתעממו עד לסוף המלחמה.

לאחר שהקיאה במשך חודש בספינה מתוניס הגיעה אמי בגיל שלוש לנמל חיפה, משם נסעה יחד עם הוריה, אחותה בת השנתיים ואחיה התינוק באוטובוס לקרית גת, סבי הסנדלר עבד באשקלון, בגלל המרחק ומחיר הנסיעה נאלץ להגיע למשפחתו רק בסופי שבוע, לאחר שנה וחצי נשבר לכולם מהטרטור וכולם עברו לישון איתו בשכונת עתיקות באשקלון, שם רצו למקלט בבה"ס ישורון במהלך מלחמת ששת הימים והיו עסוקים בעיקר באכילת שוקולדים שסבא קנה על מנת להרגיע את הילדים שדווקא נראו די מרוצים מהמלחמה.

בתור חייל בודד קיבל אבי דירה בהוסטל באשקלון וכך הכיר את אימי. בעיצומה של מלחמת לבנון, לאחר חודש בו לא התראו, אמרה מגדת עתידות ערביה לאימי שמישהו יבוא היום מרחוק ויביא לה משהו, באותו היום אבא הגיע מהצפון והביא לה שעון. אחר המלחמה הם התחתנו, המדינה הציעה להם מגורים בקרית ארבע או בית שמש, בגלל הקרבה היחסית לאשקלון נפלה בית שמש בגורל, וכך אבא בילה את ימיו בנסיעות לאוניברסיטה ואמא היתה צריכה להפנים את זה שאשקלון כבר רחוקה.

סתם ככה לא היתה מתחתנת סבתא, נערה-אישה מבית ג'רבאי אמיד, עם סבא שהיה ממעמד אקונומי נמוך יותר, אך היות שכבר הגיעה לגיל 25 המופלג בגלל שהבחור לו יועדה מצא לו מישהי אחרת, סבתא ניאותה למכתבים אותם לא ידעה לקרוא מהבחור שהגיע לבקר את אחיה. לאחר ששתתה כל יום במשך חודש כוס שמן זית והגיעה למימדים הנכונים התחתנו הזוג.

שלא כמו בעל אור החיים הקדוש, החליט סבי, שהיה ממשפחתו, שלא לעלות ארצה עקב עבודתו כמנהל חשבונות בחברת ביטוח אנגלית בקזבלנקה. בגלל הייחוס של סבא החליט אביה של סבתא להכיר בין השניים על אף שש עשרה השנה שהבדילו ביניהם. ילדיהם, לעומתם, נשטפו בגל הציונות, וסבתא הצטרפה בהצתה מאוחרת-משהו למשפחתה בארץ רק לפני כחמש שנים, שלושים שנה לאחר ילדיה ושמונה שנים לאחר מות בעלה, שנפטר בדרכו לבית הכנסת בקזבלנקה.

אני מעריך שאת החוליה הבאה בשרשרת תפגשו במדור שליפות, שם אמצא פלטפורמה פחות כבדה לכל בילבולי המח שלי :)

זה עץ המשפחה של אבא.

לאחר שעות של הכנה

זה מה שיצא לי:



וזה מה שיצא לחברים שלי: (אביאל מנסה לעבור אותי בצפיות של זה)