הערב הייתי בהופעה של עמיר לב בנתיבות, היו 50 איש בערך, היה מביך-משהו, הקהל כמעט שלא הכיר את השירים של 'האיש הזה עם הקול הנמוך והגיטרה שנשמעת אותו דבר ורק המילים מתחלפות' כפי שעמיר העיד על עצמו במהלך ההופעה. כדרכם של אומנים המגיעים לפריפריה מהמרכז המשונקן הם מספרים לקהל סיפורים סמי-אקזוטיים על ההתנסויות שלהם עם הפרובינציה (רגע, פה זה שדרות או נתיבות? איפה זה הקסאמים? זה פה, לא?) ואכן עמיר סיפר לנו סיפור חצי בדיוני אודות איזו שבת בה הוא יצא מהצבא ונתקע בנתיבות (הם אף פעם לא מגיעים לכאן בכוונה) כשאיזו משפחה טובה וחמימה אירחה אותו וגרמה לו לשמור קצת שבת ואפילו הייתה להם בת שעשתה לו עיניים אבל לא יצא מזה כלום חוץ מפגישה בפיצה המקומית במוצ"ש. בסוף הערב עמיר אמר 'דווקא נחמד להופיע ככה כמו פעם כשהיו הולכים לבית העם לשמוע מישהו מנגן בגיטרה, לא כמו היום בתל אביב. צריך לבוא לכאן יותר' ספק בכנות ספק משכנע את עצמו.
דווקא אחלה בחור
הפעם האחרונה בה ראיתי את עמיר הייתה לפני כמה שנים עם אחי בסינדרום בירושלים, לא נשארו מקומות, אז סתם עמדנו בחוץ, לפתע הוא ניגש אלינו בלי שמץ של סנוביות 'אני מופיע שבוע הבא בשדרות עם אפרת גוש אם בא לכם' הוא אמר (אפרת גוש חידשה את השיר שלו 'פעם בחיים' שהיה היחיד שאנשים הכירו בהופעה, ולא בגללו) ואפילו החליף איתנו כמה מילים, אמנם לא מדובר במגה-סטאר, אך עדיין מרשים. בסופו של עניין במקום ללכת אליו התגלגלו הדברים והוא הגיע אלינו, רק שהפעם היה מספיק מקום...
אספסוף גאה
דווקא אחלה בחור
הפעם האחרונה בה ראיתי את עמיר הייתה לפני כמה שנים עם אחי בסינדרום בירושלים, לא נשארו מקומות, אז סתם עמדנו בחוץ, לפתע הוא ניגש אלינו בלי שמץ של סנוביות 'אני מופיע שבוע הבא בשדרות עם אפרת גוש אם בא לכם' הוא אמר (אפרת גוש חידשה את השיר שלו 'פעם בחיים' שהיה היחיד שאנשים הכירו בהופעה, ולא בגללו) ואפילו החליף איתנו כמה מילים, אמנם לא מדובר במגה-סטאר, אך עדיין מרשים. בסופו של עניין במקום ללכת אליו התגלגלו הדברים והוא הגיע אלינו, רק שהפעם היה מספיק מקום...
אספסוף גאה
המופע היה במסגרת "קיץ אקוסטי" (למרות שהגיטרה בס הייתה חשמלית...) שהפיק מרכז הצעירים בנתיבות ששם לו לנס לעשות בעיר 'מהפכה תרבותית' כדברי מנהלת המרכז, שכנראה חושבת שבמקום בו היא גדלה אין תרבות, ואני אומר שאם שירים העוסקים בדיכאון סקס וסמים הם תרבות, אז אני מעדיף להמנות על הפלג האספסופי של המתרס ואפילו להתגאות בזה. לי נראה שאפילו עמיר מבין את המשוואה הפשוטה; הוא סיפר על איזו תקופה בת שבועיים בה הוא לא יצא מביתו, לא דיבר בטלפון וכמעט שלא אכל, בקיצור - דיכאון, מה שמעניין בסיפור זה סופו - כאשר הוא יצא לבסוף מהדירה אחרי אותם שבועיים הוא פגש בשכנו והוא סיפר לו מה היה, אותו שכן השיב לו משהו בסגנון 'יחי בסרט, אתה ילד שמנת שיכול להרשות לעצמו את הפריווילגיה לא לעשות כלום במשך שבועיים, אם החיים שלך היו קצת יותר דורשים היית שוכח מכל העסק, יאללה, קח את עצמך בידיים ותתחיל לעשות משהו בחיים שלך' את הסיפור חתם עמיר לב, הלאונרד כהן הישראלי, מלך הפוזה המלנכולית, במילים 'האמת, צודק'.
